<h1>י"ח ע"ב</h1>
<h2>דף כז:</h2>
גרסינן ביבמות פרק הבא על יבמתו [ס"ה ע"ב], האיש מצווה על פריה ורביה אבל לא האשה. רבי יוחנן בן ברוקה אמר על שניהם הוא אומר ויאמר פרו ורבו. ובגמרא מנא הני מילי א"ר אילעאי משום רבי יהודה ב"ר שמעון אמר קרא ומלאו את הארץ וכבשוה איש דרכו לכבש במלחמה ולא אשה. אדרבה וכבשוה תרתי משמע. ארנב"י וכבשה כתיב. משמע דרבי יוחנן בן ברוקה נמי אי לאו דעל שניהם הוא אומר ויברך אותם ה' ויאמר להם פרו ורבו, איהו נמי מודה כיון דכתיב וכבשה היינו אומרים יש אם למסורת. דהא לא מסקינן לרבי יוחנן בן ברוקה וכבשוה קרינן. שמעינן דאי לאו פרו וברו, ודאי סמכינן אוכבשה. אם כן הא דגרסינן בפרק לולב וערבה [סוכה מ"ה ע"א] כיצד מקום היה למטה בירושלים ויורדין לשם ומלקטין מורביות של ערבה וכו' עד רבי יוחנן בן ברוקה אומר חריות של דקל. ובגמרא אמר רב הונא מאי טעמיה דרבי יוחנן בן ברוקה אמר קרא כפות תמרים אחד ללולב ואחד למזבח. ורבנן כפת כתיב. אם כן קשה לכאורה דרבי יוחנן בן ברוקה [דידיה] אדידיה. דאי לאו פרו ורבו [היה] מודה דוכבשה כתיב אאיש ולא אאשה.
ודאתן עלה נייתי חומרי מתניתא דשמעתא דאיירי בה תנאי ואמוראי ביש אם למקרא או למסורת וקשה דידהו אדידהו. ר"ע אית ליה יש אם למקרא כדדריש [סנהדרין ד' ע"א] שתי נפשות ושיעור אחד. ובפסחים [ל"ו ע"א] פרק כל שעה ת"ר יכול יצא ידי חובתו במעשר שני בירושלים ת"ל לחם עני מי שנאכל באנינות יצא זה שאינו נאכל באנינות אלא בשמחה דברי רבי יוסי הגלילי. ר"ע אומר מצות מצות ריבה וכו', עד ור"ע מאי טעמיה מי כתיב עוני עני כתיב. ורבי יוסי מי קרינן עני עוני קרינן. אלמא יש אם למסורת סבירא ליה.
גרסינן בסנהדרין פרק אלו הן הנחנקין [פ"ט ע"א], ת"ר זקן ממרא אין ממיתין אותו בבית דין שבעירו אלא ממתינין לו עד הרגל וממיתין אותו ברגל שנאמר וכל ישראל ישמעו ויראו דברי ר"ע, אמר לו רבי יהודה וכי נאמר וְיִרְאו, והלא לא נאמר [אלא] וְיִר0או, משמע דר"ע דרש מסורת. ובפרק ארבע מיתות [סנהדרין נ"ד ע"ב] דרש ר"ע את זכר לא תשכב, לא תישכב, לא תתן שכבתך שכיבתך. ובבכורות [פרק] כל פסולי המוקדשין [ל"ד ע"א] דריש ר"ע בבגדו בה יש אם למקרא. וההיא דקידושין [י"ח ע"ב] פירשו רבותינו מה שפירשו, אהא דבבגדו בה לפי הגירסא. וההיא דגרסינן במסכת סוטה [כ"ז ע"ב] בו ביום דרש ר"ע כל אשר בתוכו יטמא אינו אומר טמא אלא יטמא, לימד על ככר שני שעושה שלישי. ודריש יִטְמ0א יְטַמֵא במסורת. וקשה דידיה [אדידיה שהרי] באלו נערות [כתובות ל"ח ע"ב] [בהלכה] נערה שנתארסה ונתגרשה רבי יוסי הגלילי אומר אין לה קנס וכו'. עד אלא ר"ע דברייתא אתיא גז"ש ומפקא ליה לקרא מפשטיה לגמרי. ארנב"י קרי ביה אשר לא ארוסה, אלמא (שנו) [סבר] ר"ע יש אם למקרא.
כתבנו דרבי יהודה אמר לר"ע [סנהדרין פ"ט ע"א] וכי נאמר ויראו והלא לא נאמר אלא ויראו. אלמא רבי יהודה יש אם למקרא אית ליה. גרסינן נמי בכיצד צולין [פסחים פ"ו ע"ב] תניא על הבתים אשר יאכלו (אותם) [אותו] בהם, לימד על הפסח שנאכל בשתי חבורות, יכול יהא נאכל בשני מקומות ת"ל בבית אחד יאכל וכו', עד דברי רבי יהודה. רבי שמעון אומר יכול יהא פסח נאכל בשתי חבורות ת"ל בבית אחד יאכל. במאי קמפלגי רבי יהודה סבר יש אם למקרא ורבי שמעון סבר יש אם למסורת שתים בבית אחד. ובפרק ראשון דסוכות [ו' ע"ב] ת"ר שתים כהלכתן ושלישית אפילו טפח, רבי שמעון אומר שלש כהלכתן ורביעית אפילו טפח. במאי קמפלגי רבנן סברי יש אם למסורת בסכת בסכת בסכות רבי שמעון סבר יש אם למקרא בסוכות בסוכות בסוכות וכו'. וקשה דרבי שמעון אדרבי שמעון.
גרסינן בלולב הגזול [סוכה ל"א ע"א] אתרוג היבש פסול ורבי יהודה מכשיר. ומהא איתותב רבה דאמר רבה אתרוג לחוד בעי רבי יהודה הדר אבל לא בלולב. ומסקינן לרבי יהודה הא כתיב הדר האי מיבעיא ליה הדר באילנו משנה לשנה. אלמא לית ליה יש אם למקרא.
גרסינן בפ"א דחגיגה [ב' ע"א] יוחנן בן דהבאי אומר משום רבי יהודה סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה שנאמר יראה יראה כדרך שבא לראות כך בא ליראות. ופליגי רבנן עליה כדמוכח בסנהדרין [ד' ע"ב]. אלמא לרבי יהודה אית ליה מסורת. ואע"ג דכי הדדי נינהו דריש נמי מקרא. ותימה כיון דגבי אתרוג נמי מצי למדרש מקרא ומסורת הַדַר וְה0ד0ר, מאי טעמא לא דריש נמי הדר כי היכי דקדריש ביראה יראה. וקשה אהדדי, דהא ר' שמעון נמי דריש קרא ומסורת היכא דכי הדדי נינהו, כדדריש בבגדו בה כדאיתא בקדושין
